דני היקר,
ניצבים כאן היום בפניך בדחילו ורחימו בני משפחתך, ידידך הרבים מכל רחבי הארץ, מוקירך ואוהביך בבנק דיסקונט, כדי לומר לך כמה מילות פרידה והערכה, לפני שאתה עוזב בפעם האחרונה את המקום הזה, שממנו פעלת שנים רבות במסירות רבה, בחריצות אין קץ, בהתמדה ובאהבה.

אנו שהכרנו אותך כאן, נזכור אותך תמיד כפי שהיית בימים של פעילות נמרצת, של פגישות, ישיבות ודיונים, של קבלת החלטות, של עשייה ותכנון - כשהמעשה והאמונה שלובים יחדיו.

למדנו ממך רבות ונדבקנו מקצב עבודתך הסוחף והמסחרר שקשה היה לעמוד בו.
תרומתך לפיתוחו של הבנק ולהתפתחות הקבוצה כולה, הייתה מרכזית ומכרעת ושלובה בחזון בנין הארץ, בשאיפה לתרום לפיתוחו ולקידומו של המשק וברצון לטפח חיי תרבות,אמנות, וחברה בישראל.
מעשיך ופעולותיך מקנים לך מקום מרכזי בצמרת הכלכלית והחברתית של המדינה.
בהיסטוריה של התפתחות המערכת הבנקאית המודרנית ובקידומם של התעשייה, המסחר, העסקים, החינוך הגבוה, המחקר, האמנות והבריאות בישראל.
כענק בדורך - מצאת עצמך תמיד במרכז האירועים הכלכליים של המדינה. רק טבעי היה ששרי האוצר, נגידי בנק ישראל, פוליטיקאים וקברניטי המשק נזקקו לעצתך ולתבונתך.
כאיש העולם הגדול, עמדת בקשרים עם גדולי הבנקאים בעולם וזכית אצלם תמיד להערכה ולכבוד רב בשל אישיותך המיוחדת, בהירות המחשבה, כושר הניתוח והניסוח ויכולתך המקצועית העליונה.
עבורנו דני, גילמת תמיד מנהיגות, סמכותיות, כושר ניהול, חכמה רבה ושיקול דעת, מקוריות, ידע, חזון ותעוזה מתוך יושר מוחלט, הגינות בלתי מוגבלת, נועם הליכות, מתינות, גישה אנושית, אצילות נפש וחוש צדק טבעי.
נזכור אותך תמיד כאיש שקט ועניו, כבעל לב רגיש לזולת,כמי שדלתו פתוחה לכל, אוהב הבריות, איש רב חסד ואמת, נדבן ברמ"ח אבריו, המוכן להושיט ידו וליבו לכל מטרה טובה.
היית לנו מנהל נפלא, מורה דרך ומנהיג נערץ, חבר טוב ונאמן, מופת ודוגמא לכולנו.
אהבת את הבנק, אהבת את חבר עובדיו ומנהליו וזכית תמיד לאהבתנו ולהערצתנו.
כפי שהיית בגדולתך נזכור אותך תמיד ונשתדל ללכת בדרכך.
דני היקר,
ה
נשאב כולנו עידוד וכוח מדרכו פועלו ואמונתו של דני אהובנו ונלך בדרכיו.

יהא זכרו ברוך.

למטי, ליאון ויהודית,

אתכם באבל הכבד על מותו של יקירכם דניאל, איש רב פעלים ועתיר מעש.
דרכו של דני בכלכלה הישראלית ובעיצוב מערכת הבנקאות במדינה, מהווה מופת למדיניות נאורה ומתקדמת, תוך קיום יחסי עבודה תקינים, יחס של כבוד לזולת והערכת האדם.
מותו בדמי ימיו הנו אבדה לכולנו.

בני המשפחה הנכבדים,
ברגעי אבל אלה אנו נזכרים בפועלו של המנוח למען מוסדות תרבות ואמנות וטבעי שתעלה על דעתנו תמיכתו בכמה מפעולות מוסדנו, שכידוע מטרתו לטפח את הערכים התרבותיים של יהדות סלוניקי ובעיקר להעמיק בחקר תולדותיה.

בתקופות שונות היו לי הזכות, הכבוד והעונג לשתף פעולה עם המנוח במסגרת מוסדות צדקה ומוסדות תרבות מיוצאי יוון בישראל וביניהם בית האבות ע"ש ליאון רקנאטי, קרן אלשיך והמכון לחקר יהדות סלוניקי ויכול אני להעיד,] מתוך הכרת הדברים מקרוב, שהמנוח ניחן בדחף בלתי נלאה לעשייה למען הציבור, שנסתיעה בפתיחות בלתי מצויה ובכושר לטיפוח יחסי אנוש תקינים.
מפעליו השונים של המנוח בשטח התרבות והאמנות פזורים בכל שטח מדינת ישראל, באוניברסיטאות, במוזיאונים, במכוני מחקר ועוד.
אין ספק שהם מהווים את התרומה הגדולה ביותר שאי פעם איש יחיד יזם, עודד ותמך.
עצם נוכחותו האישית והשתתפותו הפעילה ברוב המפעלים היו מקור עידוד והשראה לעושים במלאכה יחד אתו.
דניאל רקנאטי ז"ל ייזכר בין בני דורנו כאיש בעל סגולות תרומיות שחלקו רב בעשייה בארץ, אשר לבנינה ולתרבותה תרם כה רבות.
מי ייתן והכרת מפעליו הרבים יהיו לכם מקור נחמה באבלכם הכבד.

נסתלקה עטרת ראשנו!

ללא עת - נקטעו חיים של יצירה ענפה וברוכת הישגים בכלכלת ישראל בכלל ובבנקאות בפרט.
הלך מאיתנו איש יקר וברוך פעלים, מנהל אהוב וחבר נאמן, נעים הליכות ומצניע לכת.
דמותו שימשה ותמשיך לשמש נר לרגלינו, דוגמא ומופת במוסר עבודה, חריצות וחברות.
ציבור הדיסקונטאים, אותו כה אהב וטיפח, מרכין ראשו ומבכה מרה את מותו ללא עת.
אנו מצווים להמשיך ולפעול על פי דרכו ורצונו, למעננו ולמען הבנק אשר היה יציר טיפוחיו.
נפרדנו מאדון דני כואבים, אך חדורי אמונה ותקווה שמשאלותיו לשגשוגו של הבנק יתגשמו ויתממשו ובזאת נמצא אולי נחמה.

זכרו לא ימוש מאיתנו, ידריכנו ויינחנו להצלחה ולאורו נלך.

מטי יקרה,

הבשורה הרעה על מות דני הסבה לנו צער עמוק ובאמצעות שורות אלה הננו באים להביע רגשי השתתפות באבלה של המשפחה.
ההיכרות שלנו ,שהחלה בתקופת השירות בצבא הבריטי, הפכה עם הזמן לידידות.
הערכתי את דני ז"ל כאדם בעל סגולות ייחודיות: אציל נפש, נוח לבריות, בעל חלומות ונפש רחבה.
עיניו גבוהות, שכן הוא אינו מסתפק במה שלפניו ומבקש גדולות ואתגרים, בעל סדר הגיוני של מחשבה שיודע לחדור בעינו מבעד לקליפות אל הגרעין, אל העיקר, כשניסוחו מדויק להפליא.
לא ראש המדברים היה, אלא ראש העושים - ולא בעסקיו בלבד, כי אם במגוון תחומים ציבוריים.
אכן, הוא נטל עמו לדרכו צרור נאה של מעשים טובים כשמצוות מתן בסתר לא נעדרה ממנו.
דואב הלב שפתיל חייו של ישראלי דגול זה נותק, שהוא, במעלותיו הרבות, עשוי היה לתרום רבות למשק המדינה ולשגשוגה.
אני מרכין ראש ומבכה מרה את הסלתקותו ושולח תנחומים לכל המשפחה.

"הלכנו לבחירות כתנועה עצמאית הנאלצת לממן את מערכת הבחירות שלה לא ממקורותיה היא, אלא באמצעות תרומות ובעיקר הלוואות.
הלכתי למנכ"ל בנק דיסקונט, דני רקנאטי, וגם הכרתי אותו מעיסוקי כבנקאי, בעיקר מן התקופה שבה שימש דני כיו"ר איגוד הבנקים ואני כיו"ר מועצת האיגוד.
לקראת הבחירות של 1977, מנחם בגין חשב להציע לדני רקנאטי את תפקיד שר האוצר, אם ינצח בבחירות.
הוא אכן זכה, אך נכנע לתביעתו של שמחה ארליך לקבל את תיק האוצר וחבל שכך.
בפגישה אמרתי לדני: בן גוריון, יגאל הורוביץ, מאיר אביזוהר ואני הולכים לבחירות.
אין לנו גרוש ואנחנו רוצים לבקש הלוואה.
נשעבד את מה שנקבל בדיעבד בתור מימון מפלגות.
דני שאל, כמה אתם חושבים שתקבלו? עניתי שלהערכתי נקבל חמישה מנדטים.
זה סביר, השיב דני רקנאטי. אני מבקש שתשעבדו לבנק את התקבולים שאתם צריכים לקבל עבור שלושת הראשונים.
היה בכך משום לקיחת סיכון לא קטן ע"י הבנק,
על שטר החוב חתמו שניים- דןד בן גוריון ויגאל.
דני התעקש לשמור בארכיון של הבנק על השטר בחתימת בן גוריון, אם כי הוא כמובן נתן לנו אישור בחתימתו שהשטר נפרע במלואו".